שלום שמואל. את
הספר קיבלתי ביום שרשמתי לך את התייחסותי הראשונה. אולם... באריזתו
המקורית, בקרטון העוטף אותו, הנחתיו בצד, כמעט ביראת קודש, כמי שעדיין אינו
מוכן להיחשף לתוכן השרוי בין דפיו. תוכן
הספר בהק וכמעט סנוור את עיניי נפשי דרך כריכתו. חשתי והרגשתי כאדם מאוהב
עם פרפרים בבטן, שאף בגרונו חש הוא כמעין הדגדוג שבהתרגשות, רק מהידיעה
שהנה אוכל להרחיב אופקי והמענה לשאלותיי אשר מזה כחודשיים מטרידים אותי עד
מאוד, יתגלו בפניי. היום יום שבת,2.7.11 החלטתי בבוקר להתחיל לקרוא בו. פתחתיו באהבה וכמעט ביראת קודש... ואלו
ההתרשמויות הראשונות אשר נבעו מבתוכי תוך כדי התקדמות בקריאתו... הספר כתוב
בצורה קולחת, בשפה פשוטה ובהירה, מאופיינת בצורת כתיבה בעלת עומק רב של
שליטה בשפה העברית הפיוטית והנקייה. (...תמאן להטות אוזן...", "...הדרך
תהיה נהירה.." ועוד...) הספר
מרגש לקריאה, דומה בעיניי קריאת דפי הספר להתבוננות במראה המשקפת ידיעות
פנימיות שאכן כך הדבר ואין דרך טובה יותר לכותבו מלבד המילים אותם נכתבו,
הספר הנו ספר עיון מעשי, עם תובנות עומק, כתוב בצורה פיוטית הנוגעת בנימי
הדם שבלב ופורטת על מייתרי כינור הנפש והנשמה. הספר
כתוב כיומן פנימי של דו"ח שיח בין המחבר לנפשו, בין ה"קול דממה דקה" לבין
יכולתו המופלאה של המחבר להקשיב, באמת להאזין ולהקשיב, לקול המובנה המגיע
מבפנים. ספר פשוט ומורכב בעת ובעונה אחת. פשוט, מעצם שפתו הקולחת, הצלולה והבהירה, מורכב, עומק הידע השופע ממנו תוך כדי קריאה. בקריאת
הספר מסוגל אני לחוש ולהרגיש את ההבדלים והשוני שבין תדרי תוכן הכתוב
כשאלות הנשאלות על ידי האני (העטוף בהילת האגו ובהשפעתו) של המחבר והתשובות
הניתנות לו על ידי העצמי העליון שלו (מהותו) הבהירה בשפה צלולה פשוטה
ומובנת. לסיום התרשמות
זו אוסיף עוד כי : הספר "אופק בהיר" מרגש לקריאה, מחכים ומאפשר, לאשר מוכן
לחוות את חווית גילוי הווייתו האמתית פריצת דרך משינוי... להתמרה
(טרנספורמציה) על מנת להשתחרר מכוחות החושך של "הוויית הפחד בראשות האגו"
אל כוחות האור של " הוויית האושר בראשות הנשמה" הספר מזכיר לי בזכות הדו-שיח שלו את הספרים של נייל דונאלד וולש ומבחינתי המחבר יכול וראוי להיקרא "נייל דונאלד וולש הישראלי". חזור לקוראים כותבים...